הנה צילום הראיון עם הנפגע (המכונה בכתבה גיא) שפורסמה במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות.

צו איסור פרסום - בשביל מה צריך את זה עדיין?

צו איסור פרסום (להלן צא"פ) מוצא בדרך כלל במקרים שבהם יש חשש לשיבוש הליכי חקירה על ידי התקשורת או לבקשת המתלונן/ת, על מנת להימנע מפרסום שיגרום לו/ה נזק.

במקרה האמור לעיל צו איסור הפרסום הוצא לבקשת החשוד, יואב אבן, על מנת למנוע פגיעה בשמו הטוב.

חנה בית הלחמי כבר ניסחה את זה יותר טוב ממני בעבר - בפוסט זה שפורסם לפני למעלה מחודש. צו איסור הפרסום עדיין עומד.

השאלות הקשות שעולות הן, בין היתר:

1. האם החשש לפגיעה בשמו הטוב של יואב אבן כבד יותר מהפגיעה הממשית והקיימת בשמה הטוב, כבודה, גופה, נפשה וחייה של הנאנסת ומי יודעת כמה עוד נשים שאולי נפגעו ממנו?

2. האם יש קשר בין היותו של יואב אבן כתב בכיר, ידוע ומקושר ובין העובדה שהצו בתוקף כל כך הרבה זמן? פוסט מצויין של רוני אלוני-סדובניק דן בנושא כאן. גם כן מלפני למעלה מחודש...

3. מה בכלל המשמעות של צא"פ בעידן שבו אפשר לפרסם הכל באינטרנט בצורה שעוקפת את כל העסק, מה שעושה שפחתכן הנאמנה? ריצ'רד סילברסטיין, בלוגר אמריקאי, כתב על המקרה הנ"ל ועל עוד אחד, בריטי, שבו הציבור עשה צחוק כל כך גדול מצו איסור פרסום שלא היתה לאף אחד ברירה אלא להסיר אותו (תרגום של הפוסט לעברית יופיע כאן בקרוב).
4. שאלה נוספת ולא פחות חשובה: מדוע אף גוף תקשורת לא ביקש להסיר את הצו? מדוע רק כמה בלוגריות נשאו את נס המרד? הרי בד"כ התקשורת עטה על מקרים כאלה כמוצאת שלל רב!

ולקינוח, הנה הצו במלוא הדרו, כפי שהוצא על ידי השופט בני שגיא. שימו לב שהמדינה ביקשה להסיר את הצו: